פסק-דין בתיק ע"ו 54174-09-12

1.         לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה מיום 19.4.12, לפיה דחתה את ערעורו של המערער שנגע לטענתנו, כי יש להכיר בנכות מוסבת שנגרמה לו עקב הנכות המוכרת, כפי שנקבעה על ידי הוועדה המחוזית.

2.         באשר לנכות המוכרת, למערער נקבעה דרגת נכות בשיעור 44%, הכוללת הפרעה בפרק ימין בדרגה בינונית לפי סעיף 48 (1) ז' לתוספת (30%); בגין צלקות מפגיעה חודרת וניתוחים בירך ימין לפי סעיף 75(א)(2) לתוספת (10%); בין קיצור רגל ימין עד 2 ס"מ לפי סעיף 47 (5) א' (1%);  בגין חבלה אקוסטית, טנטון לפי סעיף 72 א' 4ד' II (10%); בגין ירידה בשמיעה לפי סעיף ישן (0%).

3.         ביום 21.8.11 טען המערער להחמרת הנכות המוכרת וקביעת נכות מוסבת לפי תקנה 9. הועדה המחוזית התכנסה ביום 23.10.11 ושוב ביום 11.12.11. הועדה קיבלה את הערעור בכל לפרק ירך ימין ושאכן קיימת החמרה המתבטאת בהגבלה בינונית בכל התועות וקבעה דרגת נכות בשיעור 30% וכן קבעה נכות בשיעור 10% בגין הצלקות ונכות צמיתה בשיעור 1% בגין קיצור הרגל. אשר לנכויות המוסבות, הועדה קבעה כי אין קשר בין הנכויות המוסבות שנטענו לבין הנכויות המוכרות.

4.         הוועדה הרפואית העליונה דנה על פי תקנה 9 בתלונות בברך ימין, גב תחתון, קרסול שמאל ורגל שמאל וקבעה כי: " פעילותו לאחר הפציעה הייתה מתונה מאוד כפי שציין בפרוטוקול ע"י הנכה. ומכאן, ברור כי העומס על רגל שמאל והגב היו פחות מאשר עומס על רגל וגב של אנשים בריאים בפעילות יומיומית רגילה. הקיצור אינו יכול להסביר תלונות בגב במידה של כ- 2 ס"מ, מה גם שניתן לתיקון ע"י הגבהה בנעל. הקיצור ברגל ימין גם אינו יכול להסביר את תלונותיו ברגל שמאל. הועדה דוחה את הערעור וקובעת כי תלונותיו בברך ימין, גב תחתון, רגל שמאל אינן יכולות להיות מוסבות מנכותו המוכרת. יתר הנכויות יישארו כפי שנקבעו בדרג הראשון כולל תוספת הנכות על הצלקות. הוועדה גם משאירה את הנכות בפרק ירך ימין כפי שנקבעה".

5.         לטענת המערער, הועדה התעלמה מהטענה כי הפגיעה בגב נגרמה מדפוס ההליכה הבלתי תקין, הן מגרירת הרגל והצליעה, הן מהוארוס והן מקיצור הרגל, והסתפקה בדיון רק בקיצור הרגל. עוד טען המערער, הועדה התעלמה מכך שקיימת נכות משמעותית ביותר של הגבלת התנועות במפרק.

זאת ועוד, טעתה הועדה שלא ביצעה את המבחנים לקביעת דרגת הנכות בגין הפגיעות בגב וברגל שמאל בעולה מהמסמכים הרפואיים שהוגשו מטעם המערער.

6.         עוד טען המערער, כי הוועדה לא עמדה בחובתה לנמק את החלטתה כראוי ולא קבעה מדוע אין לקבל את הממצאים שבחומר הרפואי.

7.         לטענת המשיב, קיצור הרגל כשלעצמו מהווה נכות מוכרת. בכל הנוגע להשפעת נכות זו על מצב הגב, הרי שמדובר בקיצור גבולי המקנה דרגת נכות בשיעור 1% בלבד. עוד טען המשיב, כי הוועדה נימקה את החלטתה והבהירה כי המדובר בפגם בר תיקון פשוט באמצעות נעל אורטופדית, שלפי האמור בבדיקה בוועדה המחוזית, המערער עשה בה שימוש לאורך כל התקופה.

8.         אשר לדפוסי ההליכה, לפי ממצאי הבדיקה הקלינית הועדה לא מצאה את ההגבלות להן טוען המערער. לכך יש להוסיף, כי לא נמצאו ממצאים משמעותיים בקשר לנכויות הנטענות בגב או ברגל שמאל. לכל היותר, המדובר בממצאים ניוונים המתיישבים עם גיל המערער ללא קשר לנכויות המוכרות.

9.         מכתבי הטענות וכן כפי שעלה במהלך הדיון, המשיב טוען כי יש למחוק את הערעור על הסף משום שהמערער איחר בהגשתו. בהקשר זה מציין המשיב, כי ההודעה למערער על החלטת הוועדה הרפואית נשלחה ביום 16.5.12 ונאמר בה מפורשות כי זכות הערעור עומדת למערער וכי ניתן לערער תוך 45 יום. מאחר והערעור הוגש ביום 27.9.12, הרי שהמערער איחר את המועד, לא ביקש אורכה, ועל כן יש לדחות את הערעור מהטעם הזה בלבד. במסגרת הטיעון לפניי הפנה בא כוח המערער לעובדה, כי ההודעה בדבר החלטת הוועדה הרפואית העליונה התקבלה במשרדו אך ביום 18.6.12, וזאת על פי החותמת של משרדו המופיעה על גבי ההודעה. מאחר ובין מועד זה לבין מועד הגשת הערעור חלה פגרת בית המשפט למשך כ-45 יום, הרי לפי חשבונו של בא כוח המערער מדובר באיחור של ימים בודדים לכל היותר. חישוב פשוט מלמד כי מיום 18.6.12 עד לתחילת הפגרה חלפו 27 יום, כך שהיה על המערער להגיש את הערעור ביום 18.9.12 לכל המאוחר. לפיכך, מדובר באיחור של 9 ימים. צודק המשיב, כי מדובר באיחור וכי היה ראוי שהמערער היה מגיש לעניין זה בקשה נפרדת. יחד עם זאת, לאור מהות הערעור והנזק החמור שעלול להיגרם למערער והואיל ומדובר באיחור של ימים בודדים, החלטתי שלא לדחות את הערעור מטעם זה.

10.        באשר לנימוקי הערעור, כאמור טוען המערער כי נפלה טעות במסקנות הוועדה מאחר ובמסגרת החלטתה לא התייחסה לאפשרות שקיים קשר סיבתי בין הנכות המוסבת לבין מצבו הרפואי המלא המוכר של המערער. המערער מבהיר, כי לטעמו הוועדה הרפואית העליונה שקלה אך ורק את הקשר הסיבתי האפשרי בין העובדה שהוא סובל מקיצור של שני ס"מ ברגל ימין לבין טענותיו כי כתוצאה מכך נגרמה פגיעה בגבו וברגל שמאל, אך לא הביאה בחשבון את העובדה כי קיימת נכות נוספת ברגל ימין בשיעור 30%, הגורמת להליכה "צידית עם נטייה", וזאת בנוסף לקיצור הרגל, דבר שלדעת המערער יש בו כדי ליתן הסבר, לטענתו, כי כתוצאה מכך נגרמו נכויות נוספות ברגל שמאל ובגבו.

11.        עיון בפרוטוקול הוועדה הרפואית העליונה מלמד, כי במסגרת הבדיקה הקלינית בחנה הוועדה באופן ממצה את הליכתו של המערער, מגבלות התנועה בפרק ימין, ברגל ימין, בפרק ירך שמאל, בקרסול שמאל, גב תחתון ועמוד שדרה מותני. הוועדה פירטה את הבדיקות ואת התוצאות והממצאים שעלו מבדיקות אלה. במסגרת הדיון קבעה הוועדה, כי לאור העובדות שנפרשו לפניה, פעילותו של המערער לאחר הפציעה הייתה מתונה מאוד, זאת כפי שציין המערער לפני הוועדה בפרוטוקול הדיון. מכך הסיקה הוועדה, כי העומס על רגל שמאל והגב היו פחותים מאלה של אנשים בריאים, שעה שמדובר אצלם בפעילות יומיומית רגילה. הוועדה סברה עוד, כי הקיצור ברגל ימין אינו יכול להסביר תלונות בגב, כאשר מדובר על קיצור של שני ס"מ. עוד סברה הוועדה, כי ניתן לתקן את הקיצור על ידי הגבהה בנעל. הוועדה סברה, כי הקיצור ברגל ימין אינו יכול להסביר את התלונות ברגל שמאל. לפיכך, החליטה הוועדה לדחות את הערעור וקבעה כי אין קשר סיבתי בין תלונותיו באשר לנכות המוסבת אינן יכולות להיות קשורות לנכות המוכרת. לפיכך, הותירה את הנכויות שנקבעו בזמנו בעינן.

12.        עולה, אפוא, כי הוועדה בחנה את טענותיו של המערער, ערכה בדיקה קלינית ראויה, ניתחה מבחינה רפואית את האפשרות שקיים קשר סיבתי בין הנכות המוכרת לבין הנכות המוסבת. מסקנתה הרפואית של הוועדה הייתה, כי קשר רפואי סיבתי שכזה אינו מתקיים. לא מצאתי לקבוע, כי הוועדה במסקנתה זו התעלמה ממצבו הרפואי הכולל של המערער, כפי העולה מפרוטוקול הוועדה וכפי שפורט לעיל.

13.        בנסיבות אלו, לא ראיתי כי נפלה טעות משפטית המקימה עילה לכך שבית המשפט, במסגרת הדיון שלפניו, יתערב במסקנות הוועדה הרפואית העליונה באופן כלשהו. לפיכך, הערעור נדחה.

14.        בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום,  י"ג אייר תשע"ג, 23 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.